"צרות באות בצרורות"

השעה שלוש בלילה ואני צופה בסרטוני מצלמות אבטחה, מריץ קדימה ואחורה לראות אם התזה של הפרקליטות נכונה, הלקוחה שלי עבדה בניקיון אצל איזו גבירה, גנבה לה את כרטיסי האשראי כשהייתה בחו"ל ויצאה למסע קניות מהחלומות, כשחזרה הגבירה מחו"ל עברה על פירוט החשבונות וגילתה לתדהמתה את העקיצה. מהסרטון ניכר כי בשעה 14:42 הורידה המנקה את החשמל בבית כדי שמצלמות האבטחה יכבו, לקחה את הכרטיסים ונעלמה אל האופק.

"מה את רוצה שנעשה עם התיק שלך"? שאלתי אותה בבוקר כשישבנו במסדרון בית המשפט. "אילו אפשרויות יש לי?" שאלה בחיוך שלא תאם את הסיטואציה. "תראי, עברתי על חומר החקירה בתיק, למעשה יש סרטוני מצלמות אבטחה של בתי עסק שונים בהם רואים אותך עושה שופינג כאילו אין מחר עם הכרטיסים של בעלת הבית כששהתה בחו"ל, יש פירוט מלא של הקניות שביצעת, טוב שלא קנית גם מכונית פרארי אדומה, מה בדיוק חשבת לעצמך?" נזפתי בה. "אז מה אתה מציע?" במקרה שלך הכי טוב להודות בפשטות בעבירות, נשלח אותך לתסקיר שירות המבחן ונטען לעונש לאחר מכן, יש לך נסיבות מקלות, את אמא לעשרה ילדים למען השם, הסיכוי שיגזרו עליך מאסר בפועל נמוך מאוד, אני מניח שזה יסתיים בעבודות שירות. "אני לא מסוגלת לעשות עוד פעם עבודות שירות", פסקה בהחלטיות. "מה זאת אומרת? שאלתי תוך שחיפשתי את גיליון הרישום הפלילי שלה בתיק כדי לראות האם אכן מדובר בעבריינית חוזרת", "לפני כחצי שנה גזרו עלי תשעה חודשי עבודות שירות, סיימתי כבר חמישה חודשים מתוכם, לא אעמוד בתקופה נוספת". בדיוק מצאתי את הגיליון בתיק, חיפשתי את ההרשעה בתיק הקודם שלה, נחרדתי לראות שהורשעה בעבירה של התעללות בקטין, אחד מעשרת ילדיה, התכווצה לי הבטן, נזכרתי שוב בחתולה שנטשה את גוריה לגסוס למוות בגינת ביתי. "אם את לא מעוניינת בעבודות שירות, אני חושב שאוכל להגיע עם הפרקליטות להסדר טיעון של חודש מאסר בפועל, אבל את באמת רוצה לשבת בכלא?"

העומס באולם בית המשפט היה בלתי נסבל ובקושי היה מקום לעמוד, "עו"ד לנדאו, מה יש לך היום אצלי?" שאל השופט. "תיק מספר 312-07-21 אדוני", צעקתי בתוך המולת הפרקליטים והנאשמים. "איפה אנחנו עומדים בתיק הזה?" שאל לאחר שעיין בפרוטוקול הדיון הקודם. "הגענו להסדר טיעון אדוני, הנאשמת תודה בכתב אישום מתוקן וייגזר עליה מאסר בפועל של חודש אחד", השופט הופתע וסימן לי להתקרב. "יפתח, זו אמא לעשרה ילדים, אתה בטוח שזה הכיוון פה?" שאל בלחש. "כן אדוני, הצעתי לה ללכת במסלול של עבודות שירות אבל היא אומרת שהיא לא תעמוד בזה, היא מעדיפה מאסר קצר בנווה תרצה על פני תקופה ארוכה מנשוא של עבודות שירות, רוצה לגמור עם זה ולהשאיר את זה מאחוריה". "ומי יטפל בילדים?" שאל השופט בלחש. "הילדים לא חיים איתה, הגרוש שלה מגדל אותם, היא לא הצטיינה בלהיות אמא בלשון המעטה, נפגשת עם הילדים פעם בשבוע בלבד במרכז קשר, סיפור קשה".

בתום הדיון נפלטתי מבית המשפט לרחוב יפו המחודש, ישבתי לבדי בפיאצה על כוס קפה, נותר לי חלון זמן עד לטיפול עזרה ראשונה בשיני הדואבות ושמו של חברי טל הבהב על צג הטלפון: "מה שלום חברי המלומד? אולי תהיה בן אדם ותבוא לנגן איתי בערב שירה נחמד, קצת שאר רוח בתוך העבודה המשפטית השחורה שלך?" "האמת, ממש מתחשק לי לבוא, אבל מתפוצץ לי הראש מכאב שיניים", עניתי. "אולי תעשה איזה מעשה טוב לבעל חיים", הציע. "מה? על מה אתה מדבר?" ביקשתי הסבר. "מכיר את הסיפור בגמרא על רבי יהודה הנשיא והעגל? מספרים שרבי יהודה הנשיא התהלך בשוק, עגל אחד שהוליכו אותו לשחיטה התחפר בכנף בגדו של רבי יהודה, ביקש רחמים ובכה. רבי יהודה לא ריחם עליו ואמר לו להמשיך ללכת כי לכך נוצר, מיד לאחר מכן נתקף רבי יהודה בכאבי שיניים איומים, אמרו שמיים: הואיל ואינו מרחם - שיבואו עליו ייסורים. לאחר מספר שנים שפחתו של רבי יהודה הנשיא טאטאה את הבית ובתוך כך מצאה גם גורי חולדות וטאטאה גם אותם, כשראה זאת רבי יהודה אמר לה מיד להניח להם, מיד פסקו כאבי השיניים שלו, בקיצור, לך תעשה מעשה טוב לבעל חיים ויעבור לך".

עליתי על האופנוע ומיהרתי הביתה לראות מה שלום גורי החתולים בגינה, קופסת הטונה שהשארנו כדי לפתות את האם לחזור נותרה מיותמת, הבטתי השמיימה וחשבתי לעצמי, האם דרכן של אימהות כאלה לשוב?